כלכלה, עסקים- פורטל אקונומיסט
 
 
 
 
 
 
כלכלת משפחה, צרכנות

ללא ריבית וללא הצמדה

10/08/2008

סיסמאות כלכליות ריקות מתוכן, חלק א'

החלטות כלכליות רבות נשענות על סיסמאות ריקות מתוכן.

להלן אמירות שנשמעות מאד מלומדות בשיחות יום שישי אבל אין בהם כל אמת כלכלית:

"שמנהל הבנק ידאג"

משפט אופייני למי שמתקרב למסגרת האשראי שלו או שלקח על עצמו הלוואה גדולה. מנהל הבנק שלך ממש לא מודאג. ברגע זה ממש הוא מעביר את הטיפול לעורכי הדין, וכשתקבל דרישה לפרעון כל החוב תוך 7 ימים, תבין שמנהלי בנקים אף פעם לא מודאגים.

"ללא הצמדה"

באינפלציה של אחוז וחצי לשנה אין משמעות כלכלית לפריסה לששה תשלומים ללא הצמדה. אבל הסוחרים ממשיכים לפתות אותנו ב"ללא ריבית וללא הצמדה", כאילו שאנו חיים בשנות השמונים וכל חודש המדד עולה ב10%.

"ללא ריבית"

שיקום בית העסק שפורס לעשרים וארבע תשלומים ולא מגלגל עלינו את הריבית שהוא צריך לשלם לבנק על המימון. כשעלות המימון היא 12 אחוזים שנתית, עלותה של פריסת תשלומים ל 48 תשלומים היא מעל 25 אחוז. באמת מישהו מאמין שבעל הבית השתגע ולוקח את פער המימון על עצמו?

"המינוס עוזר לגמור את החודש"

ולכן מותר לצרוך גם כשההכנסה אינה מאפשרת.

למי שחי עם מינוס יש הוצאה קבועה על ריבית, האוכלת חלק מההכנסה החודשית שלו. מקבלים את המינוס פעם אחת בחיים ויש כאלו שגוררים אותו כל החיים. האמת הכלכלית היא: בגלל ההוצאה הקבועה על הריבית, מי שבמינוס קשה לו יותר לגמור את החודש.

"בתשלומים יותר קל"

ולכן מותר לקנות סלון ב 24 תשלומים גם כשאתה חנוק מהלוואות.

למה? חולצה שעלתה 300 ₪ עולה פחות אם מחלקים לשלושה תשלומים? קל פסיכולוגית, אבל הפריסה לתשלומים חסרת כל ערך כלכלי בעידן של אינפלציה נמוכה. השאלה "לכמה לחלק לך" כבר הפכה לחלק מחוויית התשלום בקופה. יש המגדילים לעשות ומחלקים את קניית המזון החודשית לתשלומים. אבל בפועל הם משלמים גם את התשלום שמלפני חודש וגם את זה מלפני חודשיים, והתשלום שיורד כל חודש הוא בדיוק סכום הקניה החודשית. אז מה יותר קל בזה?

"בלי הלוואות אי אפשר להתקדם בחיים"

עסקים ממנפים פעילות בעזרת הלוואות. אם הרווח גדול מעלויות המימון אז זה משתלם. אבל משקי הבית לא ממנפים עסקאות, הם צורכים. וכשאתה לוקח הלוואה לקניית מקרר אז הוא עולה לך יותר. מי שמשתמש בהלוואות כדי לממן את הצריכה שלו מתקדם אמנם יותר מהר, בטווח הקצר, אך בחשבון הסופי בגלל עלויות המימון הוא מתקדם פחות.

"חבל לזרוק כסף על שכר דירה"

אבל לזרוק כסף על ריבית המשכנתא לא חבל?

זוג צעיר שיגור בשכירות בדירה צנועה, יגדיל את ההון העצמי שלו, וייקח משכנתא יותר קטנה, במקרים רבים ירוויח. שכר הדירה שהוא "זרק" יהיה קטן בהרבה מהריבית שהיה "זורק" אם היה קונה דירה ללא הון עצמי.

"מחירי הדירות בישראל תמיד עולים"

ולכן כדאי לקנות דירה ולא להמתין.

משנת 1997 ועד שנת 2006 רוב הדירות  בישראל דווקא השילו מערכם 20-30 אחוזים, אבל למה לנבור בנתונים סטטיסטיים אם יש סיסמא שמצלצלת כל כך טוב ומאפשרת לאמא הפולניה לשכנע את הילדים לקנות דירה מיד אחרי החתונה, כדי שיהיו כבר "מסודרים"?

"דירה היא נכס"

מחיר דירה ממוצעת בישראל היא 150 אלף דולר. משכנתא ממוצעת עומדת על 100000 דולר, ועלות הריבית של המשכנתא יכולה להגיע לכפול מהקרן. אז קנינו דירה ששווה 150 אלף דולר ושילמנו עליה250 אלף דולר טבין וטקילין. כרישי נדל"ן כבר לא נהיה, אבל יש לנו תחושה של "בעלי בתים", ויש לנו נכס שרשום על שמנו וזה מה שחשוב, כי "דירה היא נכס". ההגדרה הכלכלית של נכס היא "משאב היוצר פירות כלכליים נוספים לבעליו". הבית בו אתה גר אינו יוצר לך הכנסה נוספת ועל כן אינו נכס.  

"מי יודע מה יהיה מחר"

ולכן לא חוסכים לעתיד.

למה לחסוך לפנסיה אם כל יום מתפוצצים פה אוטובוסים? טיעון לא משכנע במדינה שתוחלת החיים בה היא השישית בעולם. אבל תחושת הארעיות והסכנה המיידית נותנת לגיטימציה לחגוג כאילו אין מחר, וכל מה שקשור להערכות עתידית מקבל עדיפות משנית מול הוצאות המיידיות. כך בפנסיה, כך בחסכונות לילדים, כך בביטוחים סעודיים. מצד שני, אם אנו לא יודעים מה יהיה מחר, מדוע רק לאחוז אחד מהאוכלוסייה יש צוואה? (שזהו מסמך משפטי-כלכלי בעל חשיבות גדולה, אבל מיד יצוץ הטיעון המשכנע שלא כדאי לעשות צוואה נגד עין הרע...)

"החינוך של הילדים לפני הכל"

חסר 400 ₪ לשני חוגי העשרה. האם נוותר על הסלולרי לטובת החינוך? צריך לחסוך 200 ₪ כל חודש כדי לממן שכר לימוד במכללה. האם נוותר על פיצוחים בשבת? מקטרים על רמת החינוך הנמוכה בישראל, אבל לא לוקחים מורה פרטי. נכון, עדיף היה אם היינו מקבלים פתרונות מהמערכת הציבורית, אבל אם זו לא ממלא את תפקידה, האם החינוך של הילדים כבר לא חשוב, כבר לא לפני הכל?

"הצ'קים מהאורחים יכסו את האירוע"

אגדה עירונית שאין מאחוריה בסיס לוגי. אתה מוזמן אלי, אחרי חודשיים אני מוזמן אליך. נתת לי 500 ₪, אחרי חודשיים החזרתי לך בדיוק את אותו הסכום. אם זה לא היה מגוחך הייתי מחזיר לך את אותו הצ'ק ממש שאתה נתת לפני חודשיים. בסופו של דבר אני מימנתי את האירוע שלי, אתה את שלך, והיחידי שהרוויח זה בעל האולם. הוא גורף את כל הקופה בעוד אנחנו עסוקים בלהעביר צ'קים מאחד לשני.

"באוכל לא חוסכים"

ולכן ממלאים את העגלה בסופר בלי חשבון.

כשאתה מוציא בקניון 300 ₪ אתה חושב פעמיים. בסופר אתה מוציא 3000 ₪ ללא הנד עפעף. כי בקניית אוכל יש לגיטימציה. משפחה ישראלית ממוצעת מוציאה על מזון פי שתיים ממה שהיא זקוקה לו באמת. חטיפים, רטבים, עוגות, מסטיקים, משקאות קלים וכד' הם לא מזון, אבל כמעט כל משפחה קונה אותם. אין בכך פסול אם יש לך כסף, אבל אם בגלל זה אתה באוברדרפט, או לא חוסך לעתיד, כדאי לבדוק שנית מה נכנס לעגלת הסופר שלך.  כבר ראיתי משפחות שהגיעו לפת לחם בגלל ש"באוכל לא חוסכים".

"מתחתנים פעם אחת"

ולכן מותר לממש את כל הפנטזיות בחתונה, גם אם צריך לקחת בשביל זה עוד משכנתא.

30% מהמתחתנים יגלו שהם יתחתנו  גם פעם שניה, חלקם אפילו פעם שלישית. 70 האחוזים האחרים יגלו שהתאמת צבע מפות השולחן לצבע הזיקוקים לא תורמים בהכרח לאושר בחיי הנישואין, ולמרות שמתחתנים פעם אחת - חתונה עם תקציב מנופח אינה בהכרח שמחה יותר או מכובדת יותר מחתונה עם תקציב צנוע, לעיתים נדמה שההפך הוא הנכון.

"הכל כלול"

חוץ מקניית מזוודה חדשה, מונית לשדה התעופה, אקסטרות בחדר המלון, שתייה לילד שצמא, קניות בדיוטי-פרי, בשוק שבעיירה הקרובה, בחנות המזכרות של המלון, שלא לדבר על מתנות לאלו שנשארו בבית. הכל כלול אבל אל נתפלא שהדיל המטורף לאנטליה ב 295 דולר עלה לנו בסופו של דבר 700. מעתה אמור: "הכל כלול אבל המחיר הסופי כפול".

"כדאי להשקיע בתשתית"

ולכן  כשקונים דירה חדשה כדאי להחליף את המטבח, את הברזים של הקבלן, להוסיף 50 שקעי חשמל, ולעשות הכנה לכל מערכת אפשרית ששמענו עליה, ולהגדיל בשביל זה את המשכנתא.

בחלק גדול המקרים זוהי שטות כלכלית, כי הריבית על המשכנתא מכפילה את עלות המימון, וכך העלות האמיתית של השקע שהוספת אינה 150 ₪ אלא 300 ₪. עם חלק גדול מהשינויים בתשתית הבית כדאי להמתין. חלקם יתגלו כמיותרים, נגלה שאפשר לחיות גם בלי אופציה לכבות את האור במסדרון מהשלטר שעל יד המיטה, ובשביל מה בכלל רישתנו את כל הבית בחוטים כשאופציית ה"בלוטוס" הפכה לזמינה.

"כדאי לקנות במבצעים"

ולכן, גם כשבאנו לקנות 4 בטריות, נקנה חבילה של 30 בטריות שעולה רק כפול.

נכון, המחיר לבטריה הרבה יותר נמוך, אבל מי צריך 30 בטריות? באת לקנות 4. השאר יאבדו או יתקלקלו. נכון, לעיתים כדאי (טיטולים, למשל), אבל רוב מבצעי ה 1+1, ה"תקנה שניים תקבל שלישי חינם" ודומיהם נועדו לפתות אותך לקנות מה שאתה לא צריך או להגדיל את הרכישה.

"אין לו שוק"

אם המחירון של הרכב אמור לשקף מחיר שוק, סביר היה להניח שחלק מהעסקאות היו מתבצעות במחיר נמוך יותר וחלק במחיר גבוה יותר. הצחקתם את המחירון, שנותן מחירי גג לפתיחת המו"מ, ומהם רק יורדים. השאלה לכמה. אם הרכב "שומר" על ערכו אז יורדים מעט, ואם הוא אינו שומר על ערכו אז יורדים הרבה, אבל תצליח למכור, תמיד. זו רק שאלה של מחיר. קנית רכב במאה אלף ₪, אחרי 6 שנים המחירון שלו יהיה 40. שמר על ערכו – תמכור אותו ב 38 . לא שמר, תמכור ב 35. הפרש של 500 ₪ לשנה, שהם 2 אחוז מההוצאות השנתיות על הרכב. אבל יש רבים שהשיקול של "שומר על הערך" הוא שיקול כלכלי מוביל בשבילם.

"סלולרי לילד, בשביל הביטחון"

עוד שבוע מתחילה שנת הלימודים, ומאה אלף תלמידים חדשים יצעדו לכתה א' בפעם הראשונה. חלקם יהיו מצוידים בטלפונים סלולריים. בשביל מה? "בשביל הביטחון" יענו ההורים, " במצב הביטחוני בארץ כדאי שיהיה לילד טלפון סלולרי". בסוף השנה, אני מציע להורים, בדקו את כמות השיחות ה"ביטחוניות" שהילד דיבר. לטלפון הסלולרי של ילד בכתה א' אין משמעות ביטחונית, והאמירה הנ"ל באה להצדיק את רכישת המכשיר כדי שנוכל לדעת כל רגע מה הילד עושה ואיפה הוא נמצא, או כדי להצדיק רכישת סלולרי "כי לכולם יש ואני לא רוצה שהילד שלי יהיה חריג".

"כדאי לקנות דולרים"

שריד לתקופת הפיחותים הבלתי צפויים, נחלת המאה הקודמת. בעשרים השנים האחרונות שער הדולר עלה אומנם פי שבע, אך המדד הכה אותו שוק על ירך. אז אסור להתעלם מהדולר כאפיק השקעה, אחד מני רבים, אך מי ששומר עדיין מתחת למזרן את השטרות הירקרקים כי "כדאי להשקיע בדולרים" יגלה שהיו לו הזדמנויות השקעה רווחיות יותר, וכדאי לו לגוון, לחדש ולשנות מעט את מבנה תיק ההשקעות שלו.  (גם יותר קשה לעכברים לכרסם תעודת סל או קרן נאמנות).
 
ואחרונה, בשביל הנוסטלגיה:

לא כדאי לקנות סוסיתא כי הגמלים אוכלים את הפיברגלס"

זה נכון שהסוסיתא לא הייתה מציאה גדולה כל כך, אבל למה להשמיץ את הגמלים? גם להם, סביר להניח, יש מידה של כבוד עצמי...

אז בפעם הבאה, כשאתה לוקח החלטות על סמך טיעון ידוע ומקובל, כדאי שתבדוק על איזו אמת כלכלית הוא מתבסס.

יוסי אש הנו כלכלן, מומחה בעל שם לתחום כלכלת המשפחה, מחלוצי התחום בישראל ומהמובילים אותו. מכותבי רבי המכר "הדרך אל העו"שר", "ממינוס לפלוס", ו"המסגרת". יוסי אש הנו יו"ר איגוד היועצים לכלכלת המשפחה, מנהל תוכנית כספית – תוכנית חינוך פיננסי לתלמידי בתי הספר. ומנהל אקדמי של הקורס להכשרת יועצים ומאמנים לכלכלת המשפחה.

למידע מועיל נוסף, ולטיפים וייעוץ אישי בתחום כלכלת המשפחה: אש-לידור כלכלת המשפחה

www.esh-lidor.co.il

להזמנת הרצאות: yosy@esh.co.il.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה  הדלק בהZרקור

אודות אקונומיסט

חדשות כלכלה

פורומים כלכלה

מאמרים כלכלה

לינקים נבחרים

מי אנחנו

כלכלה

הנהלת חשבונות

כלכלת משפחה

לימודי שוק ההון

חברי המערכת

שוק ההון

שירותי מחשוב

כלכלה

מחשבונים

פרסמו אצלנו

נדל"ן

דיני מקרקעין

שוק ההון

מידע פיננסי

תקנון האתר

פרסום ומדיה

משכנתא

פנסיה

רוטנברג עו"ד גירושין 

צור קשר

ספורט ובריאות

פנסיה

יזמות

עסקים קטנים

RSS

טכנולוגיה

ייעוץ מס

משכנתאות

פורקס

       
       

חדשות כלכלה, עסקים , שוק ההון, משכנתא אקונומיסט.

דרונט בניית אתרים
© כל הזכויות שמורות לפורטל כלכלה, עסקים אקונומיסט בע"מ.