המשנה למנכ"ל מגדל : "למשקיע בגמל ובפנסיה חסר מידע על תפיסת הסיכון"

ענת לוין: "למשקיע בגמל ובפנסיה חסר מידע על תפיסת הסיכון; יש לחייב כל מי שמנהל כספי ציבור לפרסם דו"חות כספיים מלאים"

"פעילות גופים מוסדיים באשראי חוץ בנקאי מבורכת ורצויה - אך בדומה לדרישות הבנקאיות, היא חייבת להיות בעלת מדיניות שקופה לעמיתים" – כך אומרת ענת לוין, משנה למנכ"ל מגדל וראש תחום השקעות ואשראי, והמיועדת להיכנס בעוד כמה ימים לתפקיד משנה למנכ"ל בנק הפועלים והממונה על ה- Global treasury. לוין, שאמרה את הדברים בכנס שוק ההון של גלובס, שימשה גם כחברה בוועדת חודק להסדרת פעילות גופים מוסדיים בשוק האשראי החוץ בנקאי. יצוין, כי שוק האשראי החוץ בנקאי בישראל עלה מ- 480 מיליארד שקל בשנת 2004 ל- 670 מיליארד שקל בסוף 2009, כאשר ב- 2004 היווה האשראי החוץ בנקאי כ- 30% משוק האשראי, ואילו כיום הוא כמעט מחצית מהאשראי הניתן לעומת הבנקים.

לדברי לוין, ההתפתחות המהירה של שוק האשראי החוץ בנקאי נובעת משינוי בתקנות ההשקעה, ששיחרר את הגופים המוסדיים מהצורך להחזיק כמות מינימלית של אג"ח ממשלתיות, מהחמרה של דרישות הון בבנקים ומהרצון להשיג תשואה עודפת בקרב כל השחקנים בשוק המוסדי. היא הוסיפה כי אשראי חוץ בנקאי שונה מאשראי בנקאי בשלושה היבטים מרכזיים: ריבוי לווים – השוק המוסדי גדול ורחב, דבר שמחייב עבודה מול הרבה גופים; "תיאוריית הטרמפיסט" – מי שקונה את החוב לא בהכרח מחזיק אותו לאורך חייו, כיוון שלרוב החוב החוץ בנקאי הוא סחיר, ולכן כאשר מתרחשת בעיה, היא "נופלת" על מי שבאותו רגע מחזיק בחוב; מידע פנים – לבנקים בבואם לתת אשראי יש מידע עמוק ואינטימי על הלקוח, שלרוב אינו נמצא ברשות הגופים המוסדיים, שמתבססים רק על מידע ציבורי. המסקנה של כל אלה היא שבאשראי חוץ בנקאי יש להתמודד ולהבין לעומק את בעיית הנציג – שאינה קיימת באשראי הבנקאי. לחברה שהנפיקה חוב בבורסה ונתקלת בבעיה, אין גורם אחד לנהל מולו אירועים בחיי החברה. ולכן, רוב איגרות החוב שהונפקו בישראל היו בגוון אחד – חוב נחות לבנקים, ובכיר רק לבעלי ההון.

השאלה העיקרית שעדיין לא באה על פתרונה, אומרת לוין, היא נושא ניהול הסיכונים של הגוף המוסדי, וכיצד משקפים אותו לחוסך הממוצע, על מנת שיוכל לקבל החלטות מושכלות. עד כה, עמדת הרגולציה היתה שקיפות – לפרסם כמה שיותר נתונים ברמת פירוט מאוד גבוהה, מתוך הנחה שהפירוט הזה יוביל לשקיפות שתעלה את הבנת הלקוח. בפועל המידע הוא לא מעובד ואינו מסייע לחוסכים להבין את הסיכונים ולקבל החלטות מושכלות. בהקשר זה מציינת לוין, כי הערותיו של יו"ר רשות ניירות ערך, פרופ' זוהר גושן, להמלצות ועדת חודק, הן נכונות ונוגעות בסוגיה זו, וכי על העמיתים להשלים את תפקיד הפיקוח על תיקי ההשקעה שלהם מהיותם בעליו.

לדברי לוין, המידע העיקרי שחסר הוא תפיסה אינטואיטיבית של סיכון התיק: קשה למשקיע להבין על פי שלושה-ארבעה פרמטרים פשוטים מה מידת הסיכון של המוצרים שבהם מושקע כספו, או עד כמה מתאים פרופיל סיכון-סיכוי לטעמיו ולצרכי ההשקעה שלו. כיום מסבירים הגופים המוסדיים את המדיניות רק על פי מידע כללי על אחוז ההשקעה במניות, באג"ח קונצרניות, במט"ח וכך הלאה. אף אחד לא מסביר לחוסכים את ההבדל בין מניה מסוכנת (לדוגמא של חברת הזנק) לבין מניה יציבה (של חברה מבוססת שמחלקת דיבידנדים), או בין אג"ח ששימשה למימון הון עצמי של נדל"ן במזרח אירופה, לבין אג"ח שיש לה אמות מידה פיננסיות ושיש בה כלים להבטחת כספו של המשקיע במהלך הידרדרות החברה. כלומר, אין הגדרה של "נכסי סיכון" כפי שאנו רגילים לראות, לדוגמא, במערכת הבנקאית. מכאן, שיש לעודד גופים מוסדיים לפרסם את מדיניות האשראי שלהם בצורה פשוטה וברורה, שתכלול לא רק את ההסתברות לחדלות פירעון של החברה, אלא גם את איכותו של ארגז הכלים שיש לחברה (שיעור ההתאוששות – recovery). אלו בדיוק חלק מהמלצות ועדת חודק: יצירת שוק עם גווני חוב שיאפשרו תמחור נכון של סיכונים.

לוין מציגה דוגמא לטבלה של הקצאת נכסים לא רק על פי סיווג החוב, אלא על בסיס הכלים לניהולם:

עמית המתבונן בטבלה, יידע לחבר את נכסי הסיכון בדומה למי שמסתכל במאזני הבנקים, לצרף אותם לחשיפה המנייתית ולקבל מידע איכותי יותר על הסיכון הגלום בתיק שלו. טבלה כזו תצטרך להתפרסם מדי רבעון. משקיע שיראה שיש בתיק החיסכון שלו הרבה מניות לא נזילות ואיגרות חוב שאינן מדורגות או ללא ארגז כלים לטיפול במקרה של הידרדרות, יבין שהוא במידת סיכון גבוהה בהרבה לעומת מוצרי חיסכון אחרים. סיכון הינו חלק בלתי נפרד מעולם ההשקעות – אך הבנתו וראייתו במכלול הנכסים לפנסיה של כל חוסך, הוא האתגר הרגולטורי והצרכני הבא.

אם מסתכלים קדימה, אומרת לוין, אנו נראה פער בין ההתייחסות של חברות ביטוח לכספי הנוסטרו שלהן, לבין ניהול כספי העמיתים שלהן. זאת, בשל יישומו של סולבנסי 2, שידרוש מהחברות לרתק הון כנגד סיכונים בתיק ההשקעות האישי של החברה (נוסטרו) לבין ניהול כספי העמיתים, שם לא נדרש ריתוק הון ואין שאלה של יציבות במובן הרגולטורי.

לוין קראה לרגולטורים לחייב דו"חות כספיים מלאים בדומה לחברות ציבוריות מכל מי שמנהל כספי ציבור, כיוון שניהול כספי ציבור כרוך גם במימשל תאגידי שחייב להיות שקוף לחוסכים.