מחקר שערך ליאור גאלו מחטיבת המחקר בבנק ישראל בחן את ההבדלים במאפיינים שונים בין חברות יצואניות לחברות הפועלות רק בשוק המקומי, ואת הקשר הסיבתי בין יצוא לפריון. במחקר נמצא כי הפריון של החברות היצואניות גבוה מזה של החברות הלא יצואניות וכי החברות היצואניות גדולות יותר ומשלמות לעובדיהן שכר גבוה יותר.
במחקר נמצא שהחברות היצואניות גדולות ב-116% מהחברות הלא יצואניות במונחי מספר העובדים. השכר שהן משלמות בממוצע גבוה ב-27% מזה של החברות הלא יצואניות ורמת ההון לעובד גבוה ב-29%.
בחינה של מאפייני החברות לאורך זמן מעלה כי הפריון הכולל של החברות היצואניות גבוה מזה של האחרות, עוד לפני שהחברות היצואניות החלו לייצא. ממצא זה מצביע על האפשרות שפריון גבוה משפיע על החלטת החברה לייצא. נוסף על כך, נמצא שהפריון הכולל של החברות היצואניות גדל בקצב מהיר מזה של חברות הדומות להן בשאר המאפיינים אך אינן מייצאות, ומכאן ניתן ללמוד שיצוא משפיע על הפריון של העבודה. מהשוואת חברות שהתחילו לייצא לחברות שלא מייצאות עולה כי לאחר כ-5 שנים הפריון הכולל של החברות המייצאות עולה בכ-12% יותר מזה של החברות שאינן מייצאות. לגבי החברות המייצאות לסירוגין, פריונן גבוה ב-5% מזה של אלו שלא ייצאו כלל.
בדיקה מפורטת יותר העלתה כי הפערים בפריון בין החברות היצואניות ללא יצואניות שונים מענף לענף. לדוגמא, נמצא כי הפריון של החברות היצואניות בענפי הכימיה והאלקטרוניקה גבוה בכ-50% מזה של הלא יצואניות בענפים אלו, ואילו בענפים אחרים ההפרש האמור הוא רק ב-8%.
במחקר אופיינו חמש סוגים של חברות: חברות שלא ייצאו לאורך כל התקופה הנסקרת, חברות שהפסיקו לייצא, חברות שייצאו לסירוגין, חברות שהחלו לייצא וחברות שייצאו לאורך כל התקופה כולה.
בתמונה: בנק ישראל בירושלים. צילמה: אסתר ענבר
מחפש קורס בשוק ההון? כל מכללות שוק ההון בארץ- לחץ כאן
.jpg)
