כלכלה, עסקים- פורטל אקונומיסט
 
 
 
 
 
 
מסחר בינלאומי

בית המשפט: הטבק לא הוברח, ויש להחזירו ליבואן

12/08/2008

לאחרונה ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים שדן בטענת רשות המכס בענין הברחה של טבק, ודחה אותה (ת.א. 6146/06, דניאל מאהר נ' רשות המכס, פס"ד מיום 20.5.08, ליבואן – עו"ד רוטשילד, לרשות המכס – פרקליטות מחוז ירושלים).
 
באותו מקרה דובר ביבואן ייבא מירדן משלוח של טבק מסוג טומבק המיועד לעישון בנרגילה במשקל 1600 ק"ג, ושילם עליו את המסים המתאימים. רשות המכס, בעקבות בדיקה שערכה למשלוח ביום היבוא, טענה כי לגבי חלק מהטובין ניתנה הצהרה כוזבת, שכן על אף שמדובר בטבק טבק מסוג טומבק המיועד לעישון בנרגילה, הרי שטבק זה לא היה מוכן לשימוש מבלי לעבור תהליכי עיבוד נוספים, כדוגמת פעולת הרטבה במים, וחל עליו שיעור מס קניה גבוה יותר כמו זה החל על טבק בלתי מעובד. והואיל ולשיטת רשות המכס ניתנה לגבי חלק מהטובין הצהרה כוזבת, נתפסו הטובין על ידי המכס ושחרורם הותנה בהחלטת בית משפט שתורה כן. היבואן הגיש תובענה לבית המשפט המבקשת מבית המשפט להורות על החזרת הטומבק לידי היבואן.
 
בית המשפט מצא שהמחלוקת בין היבואן לרשות המכס מתמצה בשאלה אחת והיא: "האם טבק שלצורך עישונו בנרגילה צריך להרטיבו, יש לסווגו כ"טבק בלתי מעובד", רק בשל העובדה שהוספת המים טרם נעשתה. במילים אחרות, האם יש בפעולת הוספת מים לטבק, הנצרכת אך ורק בשל מאפייניו הייחודיים של עישון טבק בנרגילה, משום פעולת עיבוד המשליכה על סיווגו של אותו טבק כ"טבק מעובד אחר" או כ"טבק בלתי מעובד".
 
בית המשפט קיבל את עמדת היבואן וקבע כי אין זה הגיוני שפעולה פשוטה של הוספת מים לטבק לצורך העישון בנרגילה מהווה פעולת עיבוד, ההופכת אותו טבק מוכן לעישון. בית המשפט הדגיש כי אין מחלוקת על כך שטבק ייובא על ידי התובע באריזות קמעונאיות של כ - 50 גרם כל אחת לשיווק לקהל מעשני נרגילה, כאשר הוספת המים לטבק הוטלה על הצרכן הסופי. בית המשפט תהה, כיצד טבק המיועד לעישון בנרגילה שונה לעניין זה מקפה
 
טחון המשווק בחנויות מזון, אשר גם אותו לצורך הכשרתו לשימוש בשתייה יש להוסיף לו מים. האם יעלה על הדעת גם אז לטעון כי קפה טחון  הארוז באריזה לצרכן הוא מוצר מזון "בלתי מעובד"?! "הנני סבור, כי כמו בדוגמא של קפה טחון, אין בהוספת מים לטבק לצורך עישונו בנרגילה כדי לגרוע מאפיונו כטבק מעובד המוכן לשימוש בנרגילה" קבע בית המשפט.
 
בהתאם לכך קיבל בית המשפט את התביעה והורה לרשות המכס להחזיר ליבואן את הטובין תוך 30 יום, תוך שחייב את רשות המכס בתשלום שכ"ט עו"ד והוצאות המשפט. בית המשפט גם קבע כי היבואן אינו מנוע מלהגיש תביעה כספית כנגד רשות המכס אם יתברר כי  הטובין בינתיים התקלקלו ואינם ראויים עוד לשימוש.
 
נוסיף ונעיר כי במקרה הזה זכה היבואן ב"נוק אאוט", דהיינו שעילת החילוט נשללה לגמרי, שכן עמדת הסיווג של היבואן היתה נכונה. שאלה אחרת, מורכבת יותר, הינה מה היה קורה אילו היה בית המשפט מקבל את עמדת הסיווג של רשות המכס, אך היה מוצא שהיבואן פעל בתום לב, שכן, למשל, עמדת הסיווג שלו לא היתה בלתי סבירה בעליל, ומדובר בטעות לגיטימית. בענין זה נקבע בעבר על ידי בית המשפט העליון כי במקרה של סיווג שגוי שלא נעשה במזיד, אלא ממחלוקת בתום לב אודות הסיווג ההולם את הטובין לא קמה עילת החילוט הקבועה בסעיף 204(9) לפקודה.
 
רשות המכס הגישה ערעור על פסק הדין.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה  הדלק בהZרקור

אודות אקונומיסט

חדשות כלכלה

פורומים כלכלה

מאמרים כלכלה

לינקים נבחרים

מי אנחנו

כלכלה

הנהלת חשבונות

כלכלת משפחה

לימודי שוק ההון

חברי המערכת

שוק ההון

שירותי מחשוב

כלכלה

מחשבונים

פרסמו אצלנו

נדל"ן

דיני מקרקעין

שוק ההון

מידע פיננסי

תקנון האתר

פרסום ומדיה

משכנתא

פנסיה

רוטנברג עו"ד גירושין 

צור קשר

ספורט ובריאות

פנסיה

יזמות

עסקים קטנים

RSS

טכנולוגיה

ייעוץ מס

משכנתאות

פורקס

       
       

חדשות כלכלה, עסקים , שוק ההון, משכנתא אקונומיסט.

דרונט בניית אתרים
© כל הזכויות שמורות לפורטל כלכלה, עסקים אקונומיסט בע"מ.