כלכלה, עסקים- פורטל אקונומיסט
 
 
 
 
 
 
מסחר בינלאומי

"תקופת אחריות" גם בעסקאות FOB

19/10/2009

עסקת FOB מוגדרת כעסקה שבה המוכר עומד בכל חובותיו והתחייבויותיו בעת טעינת הטובין מעבר למעקה האונייה.

האומנם? לאחרונה התברר שהמוכר מחויב גם ב"תקופת אחריות" סבירה הנמשכת לאחר הטעינה, ואף לאחר שהמטען נמסר לקונה.

בינואר 2007 רכשה חברת  Bominflot KG מידי חברת Petroplus 38,500 טון דלק. מדובר בעסקת FOB שבה חוזה המכירה כפוף לדין האנגלי ובין היתר נקבעו בה התנאים וההוראות הבאים:  סעיף 4 לחוזה קבע והגדיר את מידות האיכות ואת תכונות הדלק נשוא העסקה(ספציפיקציות); סעיף 12 לחוזה קבע כי כמות המטען ואיכותו תקבע על ידי שמאי מפקח מוסכם, שיערוך את הבדיקה במעמד טעינת הדלק למיכלית והכרעתו תהא סופית ומחייבת; סעיף 15 לחוזה קבע כי מסירת המטען תושלם והזכויות בו והסיכונים ביחס אליו יעברו לידי הקונה כאשר במעמד הטעינה יעבור ויוזרם בדלק בצנרת המיכלית; סעיף 18 לחוזה קבע כי מעבר לתיאור המטען ומאפייניו בחוזה זה, אין למוכר כל ערבות, אחריות, או התחייבות, במישרין או במשתמע, לגבי תכונות הדלק, איכותו, כשירותו או סחרותו.

הדלק הוזרם למיכלית באמצע ינואר 2007 וכעבור ארבעה ימים הגיע ליעדו בנמל El Ferrol בספרד. לפני הטעינה בנמל המוצא, נלקחו דגימות ממיכלי החוף שבהם היה  הדלק מאוכסן  טרם הזרמתו למיכלית, ונמצא כי המטען תואם לאיכויות (ספציפיקציות) שנקבעו בחוזה. אולם, לטענת הקונה, כאשר המטען הגיע לספרד כעבור מספר ימים, הוא איבד מאיכותו ומשוויו באופן שאילץ את הקונה למוכרו הלאה במחיר נמוך בשלושה מיליון דולר ממחיר רכישתו. הקונה תבע נזק זה מידי המוכר.

הקונה דורש תקופת אחריות:

לטענת הקונה, מאחר וחוזה המכר נשלט על ידי הדין האנגלי יש לקרוא לתוכו או להחיל ביחס אליו תנאים שונים שנקבעו בסעיף 14 לחוק המכר האנגלי וכן במשפט המקובל האנגלי. חוק זה קובע כי בעת מכירת טובין קיים תנא שלפיו הטובין הם באיכות מספקת, ואיכות מספקת כוללת את ההתאמה למטרות והצרכים שלהם משמשים הטובין בדרך כלל. מכוח הוראות חוק זה טען הקונה, כי הדלק שנרכש היה אמור להמשיך לשמור על תכונותיו ואיכותו הראויה למשך תקופה סבירה לאחר המסירה – כולל מסע ימי סביר - וכן למשך תקופה סבירה לאחר סיום המסע הימי. לפיכך טען הקונה כי המוכר הפר את התנאים החלים על החוזה מכוח חוק המכר האנגלי, והוא זה האחראי לכך שהמטען לא שמר על איכותו במסע כאמור.

כחיזוק לטענותיו, הציג הקונה מקרה שנדון בתחילת שנות השישים, שבו מדובר היה על עסקה למכירת 50 טון תפוחי אדמה.

אלה הועמסו בנמל לימסול (קפריסין) ונשלחו לליברפול במסע ימי שנחשב כמסע סביר. במהלך המסע נרקבו תפוחי האדמה והמטען הגיע ליעדו במצב בלתי ראוי למאכל אדם. באותו מקרה נקבע כי הטובין היו מיועדים למאכל אדם באנגליה והייתה על המוכר חבות ואחריות כי המטען יישאר סחיר לתקופה סבירה – כלומר עד להגעתו ליעד שנקבע וכן לתקופה סבירה שתאפשר את פריקתו ומסירתו לאחר ההגעה.

המוכר אינו מסכים לכך בעסקת FOB:

במענה לטענות הקונה, טען המוכר כי הפסיקה בעניין תפוחי האדמה, מתייחסת לעיסקת C&F – שבמסגרתה נקבע במפורש ומראש אופי המסע של המטען, ואילו כאן המדובר בעיסקת FOB, ולפיכך לא ניתן לייחס למוכר ידיעה אודות היקפו וטיבו של המסע הצפוי.  בגין זאת, טען המוכר, לא ניתן לקבוע מהו "מסע סביר" או "זמן סביר" לאחר טעינת הדלק, ולכן לא ניתן ליישם על המוכר תנאי בלתי מוגדר שכזה. עוד טען המוכר, כי מקום שבו הוגדרו תכונות הדלק בחוזה ונקבע כי לא מוטלת על המוכר כל חבות ואחריות מעבר לתכונות אלה, אין תחולה לכל אותם תנאים למיניהם הנלמדים מחוק המכר האנגלי והמשפט המקובל, וכי הוראות אלו של החוזה הן שגוברות.

הכרעת בית המשפט:

בית המשפט הציב את הכלל שלפיו יש ליישם ולהחיל על עיסקת FOB  תנאי מכוח חוק המכר האנגלי, שלפיו טובין יהיו באיכות מספקת לא רק כאשר המטען חוצה את מעקה האונייה בעת הטעינה, אלא גם למשך תקופה סבירה לאחר מכן.

תנאי שכזה יש להחיל גם מכוח המשפט המקובל עם אספקט נוסף, שלפיו לא זו בלבד שעל הטובין להיות באיכות מספקת כאמור, אלא עליהם גם להישאר במצבם ובתכונותיהם כפי שהוגדרו בחוזה למשך התקופה הסבירה. רוכש בעיסקת FOB זכאי כי אל מול המחיר שהוא משלם הוא יקבל לידיו מטען באיכות מספקת שיאפשר לו להפיק תועלת לאחר הרכישה או למכור אותו הלאה.

יצוין, כי הכלל שקבע בית המשפט אינו מנוסח במפורש בחוק המכר האנגלי. בית המשפט עיצב את הכלל מכוח פירוש לשון החוק, וזאת מכיוון שהובלת טובין ושימוש בהם לאחר מסע ימי או מכירתם הלאה, הם אלה המטרות והצרכים המשמשים את רוכש המטען.

החדשנות שבפסק דין זה היא בכך שהוא מחיל מעין "תקופת אחריות" הנמשכת  אל מעבר למסירת/ טעינת  המטען גם בעסקאות FOB, בעוד שקודם לכן נקבעה בפסיקה רק לגבי עיסקאות CIF או C&F.

בכל זאת, יש הבדלים:

עם זאת, לעניין משך והיקף "התקופה הסבירה" מבחין בית המשפט בין שני סוגי העיסקאות באופן הבא: בעיסקאות C&F  או CIF שבהן מודע המוכר (הוא האחראי לכריתת הסכם ההובלה) ליעד, כלומר לאורך המסע, הרי שמשך הזמן הנדרש להשלמת המסע האמור בעיסקה יהא מידת הבסיס לקביעת משך התקופה הסבירה. לעומת זאת, בעיסקת FOB, שבה המוכר אינו מודע ליעד, לא ניתן לאמץ את ה"מסע הסביר" כאמת המידה לקביעת התקופה הסבירה. במצב שכזה תיקבע "התקופה הסבירה" על פי נסיבות המקרה והעניין, כגון העובדה כי סביר שהמטען הנרכש יעבור מסע ימי כלשהו יעשה שימוש בטובין או בטרם הטובין יעמדו למכירה;  סוג המטען; קיומה של ידיעה מטעם המוכר האם המטען משמש את הקונה עצמו או מיועד להיסחר.  בתי המשפט הם אלה שיקבעו, על פי הנסיבות, מהי התקופה הסבירה לגבי כל עיסקת FOB שתובא בפניהם.

במקרה שלפנינו קבע בית המשפט, כי המוכר לא ידע מהו יעדו של הדלק, ולכן לא ניתן לחייב אותו במסירת מטען שישמור על איכותו למשך המסע שבוצע בפועל, כי אם למשך תקופה סבירה, אשר  תקבע על פי הנסיבות בדיון נוסף נפרד.

לסיום קבע בית המשפט כי אותו סעיף 18 בחוזה, השולל קיומה של חבות ואחריות נוספת שמעבר לתכונות המטען, אינו שלל את תחולתם של התנאים הנלמדים מהוראות חוק המכר האנגלי והמשפט המקובל לעניין משך התקופה שבה היה על המטען לשמור על תכונותיו. כלומר, נכון הוא כי המוכר אינו אחראי על תכונות נוספות על אלה שהוגדרו בחוזה, אולם חבותו היא שהמטען ישמור על תכונותיו אלה, למשך תקופה סבירה לאחר המסירה.

בית המשפט הוסיף והבהיר כי לשון אותו סעיף 18 בחוזה הנה במפורש שלילת קיומם של "ערבות" או "חבות" או "אחריות" ולא שלילת תנאים שמקורם בדין האנגלי.לו היה ברצון המוכר לשלול תנאי שנקבע בדין  האנגלי, היה עליו לעשות כן במפורש, ובהעדר שלילה מפורשת של תנאים אלה בחוזה המכירה, חבות המוכר לספק טובין באיכות מספקת אינה מסתיימת אפוא עם ההטענה במיכלית, אלא נמשכת תקופה סבירה לאחר מכן.

נקודות למחשבה:

אגב הדיון בהיקף החבות כאמור, מספק פסק הדין כלל דיוני ומהותי גם יחד, שממנו עולה כי האימוץ השגרתי של הדין האנגלי בעיסקאות מכר בינלאומיות משמעותו אימוץ תנאים נוספים לחוזה, שמקורם בחוק האנגלי ובמשפט המקובל, אשר לא תמיד הצדדים לעיסקה מודעים להם. על מנת לשלול אותם ואת קיומם, יש לעשות כן במפורש.

פסק הדין קובע ומעגן "תקופת אחריות" הן במקרים של עיסקאות C&F או CIF והן בעיסקאות FOB. ההבדל ביניהן בא לידי ביטוי במידת הוודאות לעניין היקף התקופה ומשך התקופה, אשר בעיסקת C&F או CIF היא רבה יותר. צד לעיסקת FOB המעונין להגדיר את תקופת האחריות (בין אם להרחבתה ובין אם לצמצומה), טוב יעשה אם יגדיר זאת כן מראש במסגרת העיסקה ובמסגרת החוזה. בדרך זו יוכל לקבל לידיו וודאות כלכלית –משפטית שלא תהא תלויה בהכרעה עתידית של בתי המשפט על פי נסיבות המקרה והעניין. 

[KG Bominflot V Petroplus Marketing [2009] EWHC 1088]

פורסם ב"מטען", גליון 95, ספטמבר 2009.

שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר למייל: eli-doron@taxlawyers.co.il   www.taxlawyers.co.il

הדפסשלח לחברהוסף תגובה  הדלק בהZרקור

אודות אקונומיסט

חדשות כלכלה

פורומים כלכלה

מאמרים כלכלה

לינקים נבחרים

מי אנחנו

כלכלה

הנהלת חשבונות

כלכלת משפחה

לימודי שוק ההון

חברי המערכת

שוק ההון

שירותי מחשוב

כלכלה

מחשבונים

פרסמו אצלנו

נדל"ן

דיני מקרקעין

שוק ההון

מידע פיננסי

תקנון האתר

פרסום ומדיה

משכנתא

פנסיה

רוטנברג עו"ד גירושין 

צור קשר

ספורט ובריאות

פנסיה

יזמות

עסקים קטנים

RSS

טכנולוגיה

ייעוץ מס

משכנתאות

פורקס

       
       

חדשות כלכלה, עסקים , שוק ההון, משכנתא אקונומיסט.

דרונט בניית אתרים
© כל הזכויות שמורות לפורטל כלכלה, עסקים אקונומיסט בע"מ.