כלכלה, עסקים- פורטל אקונומיסט
 
 
 
 
 
 
מדיניות וממשל

האם אנו בדרך הנכונה להפסיד את המדינה?

2/09/2009

התעוררנו למציאות מדאיגה, מציאות שבה בתוך שבועיים בלבד נרצחו בישראל שניים עשר אזרחים תמימים. אם עד כה הייתה בליבנו המחשבה כי אנו שונים, מיוחדים, יחידי סגולה, העם הנבחר, הבנו ביום ראשון שאנחנו כמו כולם.

אני בטוח שהיום רבים מאיתנו, שלחו את ילדיהם לגן עם חששות כבדים ומועקה גדולה. כעורך דין המייצג גם אנשים שלא מקפידים לשמור תמיד על שלטון החוק, אני בטוח שלאף אחד לא היה שקט.

כל מי מאיתנו ששכל בראשו, מבין שמשהו כאן לא בסדר, משהו לא עובד נכון !!. לא יכול להיות שאנחנו נשב שאננים בשעה שחבורת צעירים חוליגנית הורגת אב ובעל ללא סיבה, כאשר קיים חשש שמסתובב לו רוצח סידרתי, כאשר אנסים חוגגים ברחובות – איך הגענו למצב הזה? מה קורה איתנו?

אני נוטה לחשוב שתאונה לא נגרמת בגלל גורם אחד. כביש שסלול היטב, יכול למנוע תאונה של נהג עייף וכביש שסלול בצורה לא טובה יכול להכשיל נהג מקצועי.

יש שלוש מערכות שקשורות בביטחון האישי של כל אחד מאיתנו; הרשות המחוקקת (הכנסת), הרשות המבצעת (הממשלה והמשטרה) והרשות השופטת (בתי המשפט).

הכנסת אחראית על חקיקת החוקים שאמורים להביא את האנשים שפוגעים בביטחון שלנו למקום שבו הם לא יוכלו לגעת בנו.

הממשלה אמורה לדאוג לתקציבים שיאפשרו למשטרה לפעול בצורה שתאפשר לנו להסתובב בבטחה ברחובות, והמשטרה אמורה לעשות שימוש בתקציבים אותם היא מקבלת על מנת לתפוס את האנשים שאינם ממלאים אחר הוראות החוק.

בתי המשפט אמורים ליישם את הוראות החוק ולשלוח את אותם העבריינים למקום כזה שבו הם לא יוכלו לפגוע בנו יותר, לתקופה שגם תיתן לנו שקט וגם תאפשר להם לחשוב האם באמת היה שווה להפר את החוק.

לצערי עולה כי במדינת ישראל נוצר מצב שבו חלק מהפזל לא מתפקד, וכתוצאה מכך, רבים מאיתנו לא ישנים בשקט, אף אחד מאיתנו לא רגוע עד שהילדים שלו חוזרים מבית הספר או מהבילוי הלילי אליו הם יצאו – תתפלאו לדעת כי גם אנשים שאתם רואים אותם כעבריינים לא ישנים בשקט בלילה כל עוד  הילדים שלהם חזרו למיטה.

הבעיה במדינת ישראל מתחילה בחוקים המקלים עם אותם אנשים שרוצים לעבור על הוראות החוק. חברי הכנסת עסוקים בבעיות מדיניות ולא שמים לב שבניסיון לפתור את אותן הבעיות הם "מפסידים" את המדינה שאותה הם חושבים "להציל".

לא שאני בטוח שעונש מוות הוא פיתרון הולם לאנשים שרוצחים, מבצעים עבירות קשות של אלימות, סחר בנשים או אונס, אבל אני בטוח שקביעת עונשים קשים כאלה שיגרמו לאדם לחשוב פעמיים לפני שהוא מבצע עבירות מסוג זה, תביא להפחתת ביצוען של אותן העבירות.

גם אם משטרת ישראל הייתה מקבלת מהממשלה את התקציבים המתאימים לרמת הפשיעה הנוצרת כתוצאה מהחקיקה הקלה שיש בישראל, עדיין לא היה ניתן להציב שוטר בכל מקום, על מנת לתפוס כל עבריין, אבל כאשר אלה כבר נתפסים ומגיעים לשופט רחמן שאינו מיישם את החוק במובנו המחמיר ביותר, וכאשר מובנו המחמיר של החוק ממילא נושא עונש קל על עבירות חמורות, אנו עדים לתוצאה.

האמת היא שבישראל לכאורה קיים גן עדן - יש לנו מערכת חוקים שמקלה עם העבריין, ממשלה שאינה מקצה את הכסף הנדרש על מנת לאפשר למשטרה לפעול כמו שצריך, משטרה שמוצפת במטלות ביטחוניות רבות, נוסף על מטלות השיטור הרגילות ושופטים שמרחמים על העבריינים – אכן גן עדן לפורעי חוק.

המשטרה היא שסופגת את כל האש היום, אבל דווקא היא ואנשיה מוצפים במבול של מטלות, לרבות שמירה על הביטחון, ודווקא הם פועלים במסגרת תקציבית חונקת – לא שם הבעיה.

הבעיה שלנו נובעת לדעתי מחקיקה מקילה ומשופטים שלא עושים שימוש בכל החבל שניתן להם מתוך טוב ליבם.

קחו את סינגפור לדוגמה, כל מי שמכיר יודע כי קיימת שם מערכת חקיקתית מחמירה ביותר, הכוללת עונשים של תלייה או עונשי מאסר כבדים בגין עבירות קשות, הלקאה ומאסרים בגין עבירות קלות יותר וקנסות כבדים אפילו בגין עבירות קלות – והשופטים מיישמים את הוראות החוק. העבריין הפוטנציאלי בסינגפור מתחיל את דרכו במחשבה הקשה על העונש החמור שהוא עשוי לספוג עוד בטרם צעד את הצעד הראשון בביצוע העבירה.

למרות שבסינגפור (בתוספת מיליוני התיירים המגיעים אליה), יש מספר תושבים קרוב לזה שיש בישראל, מי שיבדוק את אתר המשטרה בסינגפור מול אתר משטרת ישראל יגלה לתדהמתו את ההבדל בין כמות התיקים שמטופלים בכל אחד מהמקומות בכל שנה. רק לשם הדגמה, בשנת 2007, טיפלה משטרת ישראל ב-442,908 תיקים לעומת משטרת סינגפור שטיפלה ב-32,796 תיקים בסך הכל באותה השנה.

מי שרואה את ההבדל במספרים מבין שהבעיה בישראל היא לא במשטרה, היא לא במערכת אכיפת החוק אלא במערכת המחוקקת ובמערכת השופטת. אם המחוקק היה קובע עונשים קשים, אם המערכת השופטת הייתה מיישמת אותם – הפשיעה הייתה יורדת בצורה משמעותית. ברור שלא היה מזיק לו משטרת ישראל הקורסת מעומס העבודה, הייתה מקבלת תקציב נוסף ההולם את היקף העבודה שאנו מצפים ממנה לבצע, אבל ברור שהאשמה ברמת הפשיעה אינה קשורה בתפקוד המשטרה.

אני קורא לכולם להתעורר ועכשיו, מאחר ובשעה שאנו עסוקים בשאלות פוליטיות נוקבות שמטרתן להגן על הבית שלנו מפני אויבים מבחוץ, הבית שלנו מתמלא מבפנים בפורעי חוק ובעבריינים שמונעים מכל אחת ואחד מאיתנו את הזכות הבסיסית ביותר לביטחון אישי ולחופש.

הכותב הנו בעל תואר שני במשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ובעליו של משרד עורכי הדין ברק רון , המתמחה בתחום המשפט המסחרי, בניהול משא ומתן בין גופים עסקיים, בפתרון סכסוכים ובייצוג לקוחות בבתי המשפט.

הדפסשלח לחברהוסף תגובה  הדלק בהZרקור
כתבות נוספות
קידום אזורי הפריפריה – לא רק סיסמא יפה!, 8/02/2010
האם אנו בדרך הנכונה להפסיד את המדינה?, 2/09/2009
השקעה במו"פ למען השלום, 30/07/2009
מכתב גלוי לראש הממשלה ולשר הביטחון , 6/05/2009
בתי הבראה לטרוריסטים, 19/03/2009
לוביסט- מקצוע לכל אחד?, 4/02/2009
עונש מוות למחבלים עכשיו , 26/01/2009

אודות אקונומיסט

חדשות כלכלה

פורומים כלכלה

מאמרים כלכלה

לינקים נבחרים

מי אנחנו

כלכלה

הנהלת חשבונות

כלכלת משפחה

לימודי שוק ההון

חברי המערכת

שוק ההון

שירותי מחשוב

כלכלה

מחשבונים

פרסמו אצלנו

נדל"ן

דיני מקרקעין

שוק ההון

מידע פיננסי

תקנון האתר

פרסום ומדיה

משכנתא

פנסיה

רוטנברג עו"ד גירושין 

צור קשר

ספורט ובריאות

פנסיה

יזמות

עסקים קטנים

RSS

טכנולוגיה

ייעוץ מס

משכנתאות

פורקס

       
       

חדשות כלכלה, עסקים , שוק ההון, משכנתא אקונומיסט.

דרונט בניית אתרים
© כל הזכויות שמורות לפורטל כלכלה, עסקים אקונומיסט בע"מ.