כלכלה, עסקים- פורטל אקונומיסט
 
 
 
 
 
 
גרשון אקשטיין- מדיניות וממשל

והיה ומצפון תיפתח הרעה...

10/08/2009

ישנן מספיק סיבות טובות שתהליך השלום עם סוריה לא יקרום עור וגידים, אך אם בכל זאת השיחות יחלו, קיים סיכוי רב  שהם יכשלו ויתפוצצו, וגם לכך יש מספיק סיבות טובות. מכאן הסיכון כתזכורת למלחמת יום הכיפורים. ומדוע כדאי לבאשר אסד לזנוח את הישיבה על הגדר להתחיל במאבק אלים. המצבים והאפשרויות שלפניו.

בכל מקרה יש להכין את הצבא ומערכת הביטחון והעורף לאפשרות של פריצת פעולות האיבה או מלחמה שיחלו מחזית הצפון.

תזכורת, מלחמת יום כיפור

ממרחק של למעלה משלושים ושש שנה אחורנית, זכור לי היטב איך פרצה מלחמת יום הכיפורים, כי הייתי שם מסופח לחפ"ק עם אוגדה 36 בפיקודו של רפול,ז"ל, וחוויתי את מוראות המלחמה הקשות ברמת הגולן וגם את הניצחון הגדול.

מבדיקת התוכניות שנחקרו לאחר המלחמה נמצא כי: "המתקפה הסורית בצהרי יום שבת 6 באוקטובר, מתואמת עם מצרים, תוכננה כמערכה אחת, שהמשכה החזוי היה הערכות להגנה בקווי הסיום אל מול התקפות נגד אפשריות של צה"ל, הסורים התכוונו לפתוח את המערכה בהפתעה ולהשלימה ב-24 שעות וזאת כדי להקדים את הגעת כוחות המילואים של צה"ל לרמת הגולן, בפועל, נמשכה המתקפה מ-6 ועד ל-9 באוקטובר".

הסורים התכוונו לכבוש את רמת הגולן, להשמיד את הכוחות הערוכים בה ולייצב קווי הגנה לאורך הירדן או במורדות רמת הגולן, על ידי שלש דיביזיות החי"ר הממוכן בדרג ראשון, ודיביזיית השריון מס' 1 הוותיקה, כדרג שני וככוח עתודה מאחור.

דיביזיית השריון החדשה מס' 3 נועדה לשמש ככוח עתודה מטכ"לי בעיקר במשימות הגנה או להעמיד חלק מכוחותיה לרשות הדרגים התוקפים, השיטה שנבחרה הייתה הבקעת קו החזית בשלשה צירי מאמץ די ביזיוניים מקבילים ומאוזנים: בצפון על ידי דיביזיה 7, במרכז על ידי דיביזיה 9, ובדרום על ידי דיביזיה 5. וכל זאת בסיוע 157 סוללות ארטילריה, מטלרי"ם וחיל אוויר כמובן."

כל זאת אני מזכיר, כי לדעתי אנו עומדים עדיין מול איום דומה שאינו נראה משום מה כיום, חרף כל ההצהרות של הצדדים על כוונות השלום והיוזמה האמריקאית לשלום אזורי של הנשיא אובמה. ואכן נשמעים גם קולות אחרים, וכי מה נשתנה? הסורים אותם סורים, אותם שאיפות מוצהרות לקבל חזרה את רמת הגולן גם בכוח, אותו צבא סורי, אם כי יותר משופר בארטילריה ובטילי חל"כ, רק מה שאנו לא יכולים לדעת הוא, מה הם הכוונות האמיתיות הצפונות בלב השליט הסורי וספק אם המודיעין הטוב בעולם יכול לספק זאת.

מאז תחילת שנות ה-90 התקיימו מגעים ישירים ועקיפים בין ישראל וסוריה במטרה לבחון אפשרות להגיע להסכם שלום. 

ברוב המקרים לא הבשילו המגעים לכדי משא ומתן אמיתי וגלוי, שתכליתו להגיע להסכם מפורט והנה כיום שוב עושים ניסיון נוסף. כולנו זוכרים את אמירתו של יצחק רבין: "כעומק השלום-כך עומק הנסיגה".

אין ספק, שמגמות הנעת תהליך השלום שהחלו עם סוריה לאחרונה בתיווך צד שלישי, תורכיה, הם תמורה חיובית והעובדה שלמעלה מ 50% מהציבור תומכים במהלך, אך על ההנהגה שלנו להביא בחשבון, שקיים גם סיכון בכך שאם תהליך השלום לא יבשיל, או ששיחות השלום יכשלו ולא משנה באיזה שלב, הדבר יכול בהחלט להביא למלחמה.

ולא חסרים הצהרות והתבטאויות לוחמניות התומכות בכך, למשל:

נשיא סוריה בשאר אסד הכריז פעם נוספת רק לאחרונה כך "כיבוש ושלום הם שני הפכים שלא יפגשו זה את זה" והוסיף "אנחנו נחושים יותר מתמיד להחזיר לסוריה את כול רמת הגולן" זאת אמר בראיון לביטאון הצבא הסורי "גיש א- שעב" לציון יום השנה ה-64 להקמת הצבא הסורי.

מוקדם יותר ובסמיכות לכך במעמד פגישה עם שרת החוץ האמריקאית הילארי קלינטון, דחה הנסיך פייסל את תוכנית השלום של אובמה למזרח התיכון. לטענתו, "מדינות ערב לא יכולות לפעול לנורמליזציה ביחסים עם ישראל כל עוד זו לא תסכים לסגת מכל האדמות הערביות שנכבשו ב-1967".

בראשית שנה זו, הצהירה הליגה הערבית בשם מדינות ערב, שההצעה הסעודית להסכם שלום הינה מוגבלת בזמן, שמשמעותה, שאם לא יהיה הסדר האלטרנטיבה היא מלחמה.

אם נוסיף על כך את ההצהרות הלוחמניות בועידת הפת"ח שהתקיימה זה עתה האומרות: לא הכרה בישראל כמדינה לאום יהודית, כן לזכות השיבה לפליטים, ואי ויתור על ירושלים כמדינת העם הפלשתינאית, וכן המשך בדרך ההתנגדות, והתנאים החדשים שהציבו בוועידה זו כגון "להסיר את המצור מרצועת עזה ולשחרר את כל האסירים הכלואים בישראל וזאת כתנאי לחידוש השיחות.

ואם נניח בסבירות גבוהה, כי לממשלה הנוכחית בגלל הישענותה על חוגי הימין, אין יכולת להגיע להסכמה על ויתור שטחים, בלי ליצור קרע בעם ועל ידי כך לסכן את הממשלה, הרי שהמצב הוא טעון ביותר ומזמין קיפאון בהתקדמות השיחות לזמן בלתי ידוע ולחשש בעקבות כך לפריצת מעשי האיבה.

האפשרויות שלנו

במהלכי קידום תהליך השלום עם סוריה, ישנם שני מצבי יסוד:

הראשון, מצב עד הנעת התהליך והסכמה על המתווה לביצוע שיחות השלום, וכאשר הדבר לא יצלח, לא יהיה המשך לשלב הבא.

השני, מהלך השיחות עצמן אם המצב הראשון יוביל לכך כמובן.

עד הכניסה לשיחות השלום בפועל, ישנם שתי שאלות יסוד, האחת האם השיחות יפתחו בלי תנאים מוקדמים? והשנייה האם הסכמה על פינוי כל רמת הגולן, יהווה תנאי בסיסי להתחלת השיחות? וכיום שני אלה כרוכים זה בזה.

בהחלט יכול להיות מצב שנגיע לקיפאון מתמשך לאור המצב הפוליטי בישראל כאשר השלטון נתמך על ידי חוגי הימין ואי הסכמה טוטאלית להחזיר את רמת הגולן גם אחרי שיבוצע משאל עם, בלי שיגרם קרע עמוק בעם. ואז השאלה המרכזית תהיה, אם לא תהיה כל התקדמות בשיחות , כיצד תנהג סוריה? האם היא תמשיך לשבת על הגדר ולא תנקוט בפעילות כל שהיא כפי שזה קורה עד היום? מצב שהוא בהחלט טוב לישראל, או שתיזום פעולה אלימה עד מלחמה, במטרה מוצהרת  שהקהילה הבין לאומית תתערב ותכריח את מדינת ישראל להיכנס למשא ומתן על החזרת רמת הגולן.

המצבים והאפשרויות המונחות לפתחי נשיא סוריה ושלטונו.

מצב א'- לנסות להמתין בסבלנות ולפעול בדרכים דיפלומטיים ומדיניים עם מגבלת זמן, עד שהעניינים יתבררו ויתבהרו,להמתין ליוזמן השלום האזורית של אובמה ולראות האם יבשילו התנאים על הליכה לשיחות שלום עם ישראל ובאיזה תנאים, כאשר בשלב זה כידוע  אין הסכמה על כך. בשאר אסד הרי הבטיח לעמו ולצבאו להחזיר את רמת הגולן, הוא לא יכול מבית שלא לעמוד בהבטחה זו לאורך זמן, גם למען כבודו של המשטר בסוריה, והוא השליט מבין, שמתי שהוא הוא צריך לפעול, אחרת הוא יעשה צחוק מעצמו מה שיכול לסכן גם את שלטונו. מצב זה אמנם נוח לישראל, כי הריבונות על רמת הגולן נשארת בידינו, אך מרב הסיכויים ששקט זה לא יהיה מובטח לאורך זמן.

מצב ב'- לחכות למומנטום אשר יאפשרו פעולה, אשר תזמין לחץ בין- לאומי ללא פשרות עם ישראל, למשל: פתיחה של פעולות איבה בין ישראל לחיזבאללה כשהיום המצב טעון למדיי או, חידוש הירי בדרום על ידי החמאס, או קיפאון בשיחות עם הפלשתינאים ופריצת מעשי האיבה מצידם, או לחילופין התקדמות עימם בהסכם שלום תוך בידודה של סוריה, וכל מצב אחר אשר יכריח את ישראל גם באמצעות ועדה בין לאומית להיכנס לשיחות עם סוריה על שלום קבע שבסופו תוחזר רמת הגולן כולה או חלקה המרבי לסוריה. גם מצב זה נוח לישראל כל זמן שאנו נמצאים על רמת הגולן.

מצב ג'- והיה ולא ינוהל התהליך או יכשלו שיחות השלום, לפתוח באופן חד צדדי בפעולות איבה יזומות, שוב לאור המומנטום שנוצר והנזכר במצב ב' לעיל ,כמו הפעלת הטרור משטחה של סוריה, עידוד והזנת המאמץ המלחמתי של החיזבאללה תוך סיוע מסיבי לחמאס ולארגוני הטרור, הכול בשם ההתנגדות הלגיטימית להשבת האדמות הכבושות, וזאת  שוב כדי לעורר את דעת הקהל העולמי לכיבוש המתמשך בגולן ולהמריץ את הקהילה הבין- לאומית והאמריקאים לפעול לשינוי המצב ולכפות הסדר על מדינת ישראל גם באמצעות ועידה בין לאומית.

מצב ד'- אחרי שאסד יבין, שאין כל סיכוי להסכם שלום ולפינוי רמת הגולן, תיפול החלטה אצלו לפתוח במלחמת פתע לכיבוש מחדש של רמת הגולן. מלחמת בזק כדוגמת יום כיפור ולהפעיל את כל העוצמה הצבאית הסורית כולל פגיעה מסיבית על העורף הישראלי, הוא יודע שבהעדר שינוי במאזן הכוחות והעדר גורם ההפתעה כדוגמת יום כיפור, הוא יתקשה מאד בביצוע המשימה ואפילו יספוג אבידות קשות אשר יכולות לסכן גם את שלטונו, אך בהתערבות המעצמות והקהילה הבין לאומית שלכאורה יצדיקו את המאבק הסורי להחזרת רמת הגולן, הוא יזכה בסופו של דבר ברמת הגולן.

הסיבות העיקריות לפיצוץ השיחות עם סוריה.

והיה ובכל זאת יתקיימו השיחות בין הצדדים. הסיכוי שהשיחות יכנסו למבוי סתום או שהם יתפוצצו, הוא גבוה ולא חסרות סיבות לכך, למשל:

1. ישראל לא תסכים לפנות את כל רמת הגולן עד למטר האחרון לפי דרישת סוריה.

2. ישראל תתנה את הנסיגה בפועל ברמת הגולן בצעדים בוני אמון כמו: ניתוק מוחלט של הקשר עם אירן.

3. הפסקת כל קשר עם חיזבאללה וחמאס וארגוני טרור אחרים ותמיכה בהם.

4. ישראל תתנה את גירוש גורמי הטרור משטחה (חאלד משעל)

5. סוריה תסרב מבחינתה להתחייב שהסכם זה יהווה מבחינתה את סיום הסכסוך לדורות.

6. סוריה תסרב להתחייב שתחדל לחלוטין מניסיונותיה כבעבר להשיג נשק גרעיני.

7. לא תהיה הסכמה על נקודות ההתרעה, שטח החיץ ופירוז הכוחות.

8. לא תהיה הסכמה על הסדר חלוקת המים.

9. לא תהיה הסכמה על היקף הערבויות הבין -לאומיות שיקבלו שני הצדדים.

10. ישראל תתעקש שהסכם הפינוי יארך בשלבים ולאורך זמן של עשרות בשנים עד לסיומו כדי להבטיח את קיומו. וזאת טרם פינוי רמת הגולן, כאשר הסורים ירצו לקבל את התמורה מיידית ככול האפשר. 

11.משאל העם על ההסכם, שקרוב לודאי שיערך לאור הנסיבות אך, ידחה על ידי רב העם.

מה יקרה אם יתפוצצו שיחות השלום

והיה ויתפוצצו השיחות וכל צד קרוב לוודאי יאשים את הצד שכנגד בסיבות לכישלונן, קיימת בהחלט האפשרות, שסוריה המעודדת מכישלון, תחל בתמיכת אירן ומדינות ערב בהכנות לפתיחת פעולות איבה כנגד מדינתנו.

אנו תקווה שזה לא יקרה, כי לנסות  את דרך השלום זו חובה לאומית של כל ממשלה בישראל, אבל דרוש להכין את צבאנו לכל אפשרות.

המלצות

א. לנסות ולהניע את תהליך שיחות השלום עם סוריה, הקהילה הבין לאומית לא תקבל את סירוב ישראל לדבר. אך יש להציב קווים אדומים.

ב. להכין ולחוקק את חוק משאל –עם,  כיום כידוע הוא לא קיים.

ג. במצב זה, עדיף להמשיך בדיון איך לנהל את הסכסוך מאשר לפתור אותו במחיר ובסיכון לא סבירים מעצם קיום שיחות השלום בפועל.

ד. ישראל נדרשת להיות ערוכה לסכסוך מתמשך, אך אם וכאשר יוכיח אחד הצדדים נכונות, לא תחמיץ בחינת רגיעה או משא ומתן עמו.

ה.להכין היטב את הצבא ומערכת הביטחון והעורף לאפשרות של פריצת פעולות איבה מצד סוריה עד למלחמה כוללת.

והיה וכאשר יצפרו שוב צופרי ההזעקה.....טוב לדעת שנהיה מוכנים ונדע מה לעשות.

הכותב הנו סא"ל (בדימוס), רעננה .לשעבר, ראש זירת העורף במטכ"ל/אג"מ-מבצעים.

מקורות למאמר:

1."הסורים על הגדרות" עורך ראשי-דני אשר-בהוצאת מערכות.

2."הצהרות לוחמניות",מאת סמדר פרי ואיתמר אייכנר,"ידיעות אחרונות"(2.8.09)

3.הערכות הביטחוניות והאסטרטגיות העכשוויות על ויתור רמת הגולן, מאת –האלוף (במיל')גיורא איילנד.(26.4.2009)

הדפסשלח לחברהוסף תגובה  הדלק בהZרקור

אודות אקונומיסט

חדשות כלכלה

פורומים כלכלה

מאמרים כלכלה

לינקים נבחרים

מי אנחנו

כלכלה

הנהלת חשבונות

כלכלת משפחה

לימודי שוק ההון

חברי המערכת

שוק ההון

שירותי מחשוב

כלכלה

מחשבונים

פרסמו אצלנו

נדל"ן

דיני מקרקעין

שוק ההון

מידע פיננסי

תקנון האתר

פרסום ומדיה

משכנתא

פנסיה

רוטנברג עו"ד גירושין 

צור קשר

ספורט ובריאות

פנסיה

יזמות

עסקים קטנים

RSS

טכנולוגיה

ייעוץ מס

משכנתאות

פורקס

       
       

חדשות כלכלה, עסקים , שוק ההון, משכנתא אקונומיסט.

דרונט בניית אתרים
© כל הזכויות שמורות לפורטל כלכלה, עסקים אקונומיסט בע"מ.