עכשיו, כאשר תוכנית ה-QE2 נגמרה רשמית (מה-01-07-2011), ואין תמיכה רשמית מצד הפדרל רזרב להנפקות האג"ח הממשלתי האמריקאי, נשאלת השאלה הטריוויאלית והיא: מי יקנה כל כך הרבה נייר?
יש כנראה 2.7 טריליון דולר (2700 מיליארדים) של היצע קרוב: כ-1.7 טריליון המהווים את הגרעון התקציבי של השנה הקרובה, וכ-1 טריליון של חוב הדורש גלגול קדימה.
האם הסינים, היפנים, וכו.. יכולים לספק ביקוש אדיר מימדים מספיק כדי להימנע מהעזרה שהגיעה עד כה מהפד? בוודאי שלא. המדינות המתפתחות נמצאות בתהליך איטי, ומתמשך, של האטה מכוונת של כלכלתן הלוהטת מדיי, ומתחילה להיווצר אצלן עכשיו בעיה של אינפלציה יתרה.
פעילות כלכלית צרה יותר אומרת הכנסות קטנות יותר, וכוח קנייה מועט יותר, לרכישת אג"חים. קיימת גם הנטייה בכל העולם לראות בהשקעה בנכסים דולריים משהו בעייתי, כל עוד בעיות החוב של ארה"ב עדיין לא החלו להידון ברצינות.
ככול שהזמן עובר, הדעה ששחיקת המטבע יהיה הפתרון היחיד של פתרון הבעיה האמריקאית (בשונה מהבעיה היוונית שבה יוון אינה שולטת על אמצעי התשלום שלה יותר) תופסת תאוצה. זו הסיבה שסין, למשל, קונה מכול הבא ליד בתחום הסחורות והנכסים הפיזיים כדי לגוון את תיק ההשקעות והאחזקות שלהם. זהב הוא חלק נכבד ממדיניות זו.
ובכן, מי יקנה את הנייר החדש, ומי ימנע פשיטת רגל של אמריקה הגדולה? לדעתנו קיימות רק שתי אפשרויות לתשובה אפשרית: הפד, כבעבר, או החלטות ממשל שיחייבו את אזרחי ארה"ב לרכוש אג"חים שלא על פי שיקולם כהשקעה אלא כחובה.
העלאת תקרת החוב ב-2 לאוגוסט רק תחמיר את המצב כי פשוט יהיה צורך למלא את החסר בעוד כמה מיליארדים נוספים. ומה כל זה ייעשה לשווקים? ראו את מה שקרה מאז נובמבר 2010 ועד עכשיו ותקבלו רמז עבה לכך.
קבל הזדמנות להפוך 1000 ₪ ל-1700 ₪ , בשעה אחת בלבד
