כלכלה, עסקים- פורטל אקונומיסט
 
 
 
 
 
 
כלכלה, חקר ביצועים

"החור השחור" של תקציב החינוך

7/10/2008

בברית המועצות נהגו להתלוצץ שהעובדים העמידו פנים כאילו הם עובדים, והממשלה העמידה פנים כאילו היא משלמת. במערכת החינוך שלנו זו לא בדיחה: המורים 'כאילו' מלמדים, התלמידים 'כאילו' לומדים, והמדינה 'כאילו' משלמת. במדד של השקעה מול תוצאה, מערכת החינוך הישראלית יכולה להתחרות בכבוד ביעילותה של המערכת הכלכלית הסובייטית.

אם להסביר זאת במספרים– מתוך כ- 28 מיליארד שקלים שמהווים את תקציבה השנתי של מערכת החינוך (שלא לדבר על ההוצאה הלאומית הכוללת לחינוך, העומדת על כ-55 מיליארד שקלים), במקרה הטוב מנוצלים כראוי 20 אחוזים – כלומר, יותר מ- 20 מיליארד שקלים יורדים לטמיון בכל שנה. הערכות פסימיות יותר, המתבססות על ניסיונם של מורים ומנהלים, קובעות כי שיעור הניצול אינו עולה על 4 אחוזים.

הבזבוז הוא בשני ממדים – בזמן של התלמידים כולם, ובמספר התלמידים שלא לומדים. אם מורה מתעקש להקפיד על כך שהכיתה תתנהל כיאות בזמן השיעור, הוא עלול למצוא את עצמו משקיע שלושים דקות מזמן השיעור כדי להשיג 15 דקות של הוראה, בהן יצליח – אולי – למשוך את תשומת ליבם של כ-20 אחוזים מן התלמידים. אם יחליט להתעלם מן ההפרעות שהן חלק קבוע מכל שיעור, הוא יגלה שהוא מדבר לקהל עצום ורב של ארבעה תלמידים מתוך ארבעים.

קל להצביע על מוקדי בזבוז במערכת החינוך שהם ניכרים יותר לעין, כגון מנגנון מנופח, אבל הבזבוז הענק הוא דווקא זה הנעלם מן העין. כ- 75% מתקציב משרד החינוך הן "שעות הוראה" ושעות אלה הן המוקד של התהליך המרתק שבו נעלמים 80 אחוזים ויותר מתקציב החינוך. השיעור עצמו, הבסיס לתקצוב של כל מערכת החינוך, הוא הזמן הזול, המבוזבז, והכי לא קדוש ביום הלימודים. השיעור מתנהל ברעש מתמיד כשתלמידים נכנסים ויוצאים, טלפונים מצלצלים, שיחות פרטיות מתנהלות, תלמידים מכיתות אחרות נכנסים להוציא חברים ולקחת כסאות ותחילת השיעור וסוף השיעור נמשכים כל אחד כעשר דקות ועוברים בהתארגנויות רועשות.

כל שר חינוך יוצא בעוז להגן על תקציבי משרדו מול חרב הקיצוצים המתנופפת. אבל עוצמת הרגשות של השר ואנשי משרדו אינה מופנית נגד הבזבוז המחפיר של תקציב החינוך הנובע מהיעדר משמעת. מיליארדים מכספי משלמי המסים יורדים לטמיון, וזאת בלי לכמת את הנזק שנגרם לתלמידים שגדלים במערת אנרכית, שבחלק הארי של המקרים הם הקורבנות שלה ולא יוצריה, בלי לכלול את הבזבוז המשווע של הכספים הנדרשים לתיקון ציוד ומבנים שניזוקים בכל שנה, ובלי להביא בחשבון את העלות של מורים שחוקים, שהיו יכולים לתפקד הרבה יותר טוב אלמלא היו נדרשים להתמודד כל יום עם גיהינום.

יש אולי תחומים שבהם די במדיניות של "תמונה גדולה" כדי להביא לשינוי, אבל החינוך אינו בין אלה והוא מצוי כולו בפרטים הקטנים. מי שיפנה את מבטו לדברים ה"קטנים" יגלה את אחת מהזדמנויות ההשקעה הטובות בהיסטוריה. באפס השקעה כספית יכול משרד החינוך להרוויח כ- 20 מיליארד שקלים בשנה על ידי מעבר ממצב שבו שעת לימוד מייצרת לא יותר מ-4% של לימוד, למצב שבו השיעור מנוצל לפחות ל- 80% לימודים. מערכת החינוך לא זקוקה לעוד תוכניות ורפורמות, היא זקוקה לסדר, למשמעת. נדרשת עבודה יום יומית, קשה ושחורה, אך מתגמלת מאוד, הן ברמה המעשית בכל הקשור להקניית הידע והערכים לתלמידים, והן ברמה התקציבית, שתותווה על ידי מנהיגות ערכית שמחפשת פתרונות ולא כותרות.

הכותבת הינה מחברת הספר "בחזרה לאלף-בית – הדרך להצלת החינוך בישראל (ללא תוספת תקציב)".

הדפסשלח לחברהוסף תגובה  הדלק בהZרקור
תגובות
1. אזרח וותיק (29/05/2009 19:31:35)
2. 
עינת וילף שרת החינוך הבאה!
מורה (10/05/2010 11:29:47)

אודות אקונומיסט

חדשות כלכלה

פורומים כלכלה

מאמרים כלכלה

לינקים נבחרים

מי אנחנו

כלכלה

הנהלת חשבונות

כלכלת משפחה

לימודי שוק ההון

חברי המערכת

שוק ההון

שירותי מחשוב

כלכלה

מחשבונים

פרסמו אצלנו

נדל"ן

דיני מקרקעין

שוק ההון

מידע פיננסי

תקנון האתר

פרסום ומדיה

משכנתא

פנסיה

רוטנברג עו"ד גירושין 

צור קשר

ספורט ובריאות

פנסיה

יזמות

עסקים קטנים

RSS

טכנולוגיה

ייעוץ מס

משכנתאות

פורקס

       
       

חדשות כלכלה, עסקים , שוק ההון, משכנתא אקונומיסט.

דרונט בניית אתרים
© כל הזכויות שמורות לפורטל כלכלה, עסקים אקונומיסט בע"מ.